פיזיולוגיה וסוכרת

פיזיולוגיה של הגלוקוז והסוכרת בגוף

תאי הגוף, ובראשם תאי המוח, זקוקים לגלוקוז (סוכר) כמקור אנרגיה מרכזי ובלעדי לפעילותם התקינה. תאי המוח רגישים ביותר לחוסר סוכר ואינם מסוגלים לאגור אותו; ירידה ברמת הסוכר תפגע מיד בתפקודם ותוביל לאובדן הכרה מהיר.

הגלוקוז נכנס לתאי הגוף בעזרת הורמון הנקרא אינסולין (Insulin), המופרש מבלוטת הלבלב. האינסולין משמש כ"מפתח" הפותח את קולטני התא ומאפשר לגלוקוז להיכנס פנימה.
רמת הסוכר התקינה בדם באדם בריא לאחר צום היא בין 70 ל-100 מ"ג/ד"ל (מ"ג אחוז).

מחלת הסוכרת (Diabetes Mellitus) מתחלקת לשני סוגים עיקריים:

• סוכרת מסוג 1 (Type 1): הלבלב אינו מייצר אינסולין כלל או מייצר כמות מזערית ביותר בשל הרס עצמי חסון. חולים אלו תלויים לחלוטין באספקת אינסולין חיצונית יומיומית. מכונה בעבר גם "סוכרת נעורים".
• סוכרת מסוג 2 (Type 2): נפוצה יותר אצל מבוגרים, ומתאפיינת בתנגודת של קולטני התא לאינסולין או ירידה בהפרשתו. הטיפול מבוסס על תרופות פומיות, שינוי אורח חיים ודיאטה, ובשלבים מתקדמים גם הזרקת אינסולין.