הגוף שומר על טמפרטורה קבועה (הומיאוסטזיס) באמצעות הזעה, אידוי והרחבת כלי דם היקפיים בעור לפליטת חום.
מתרחשת כאשר מנגנוני ויסות החום של הגוף קורסים בשל עומס חום סביבתי כבד או מאמץ גופני קיצוני, וטמפרטורת הליבה של הגוף עולה מעל 40 מעלות צלזיוס.
סימנים: עור סמוק, חם ויבש מאוד (הפסקת מנגנון ההזעה עקב חוסר נוזלים או קריסת המרכז לוויסות חום), בלבול, אי-שקט, הזיות, דופק מהיר, נשימה מהירה ושטחית ופרכוסים עד אובדן הכרה.
סכנות: פירוק שריר, אי-ספיקת מערכות, קרישה תתו-כלית מפושטת ונזק מוחי בלתי הפיך.
טיפול: קירור אקטיבי מיידי (העברה למקום מוצל וממוזג, הפשטה, הרטבת הגוף והזרמת אוויר, הניחוח רטוב/שקיות קירור באזורי עורקים מרכזיים כגון בתי שחי ומפשעה, מתן חמצן ופינוי דחוף לבית החולים).
ירידה בטמפרטורת הליבה של הגוף מתחת ל-35 מעלות צלזיוס.
דרגות: קלה (34–35 מעלות: רעד נראה לעין, דופק מהיר, קושי בדיבור), בינונית (30–34 מעלות: אובדן רעד, ירידה במצב ההכרה, ברדיקרדיה), קשה (מתחת ל-30 מעלות: תרדמת, אובדן רפלקסים, דופק ונשימה איטיים מאוד וסכנה גבוהה להפרעות קצב קטלניות כגון פרפור חדרים).
טיפול: הגנה מפני איבוד חום נוסף (בידוד מהקרקע והרוח), הסרת בגדים רטובים, עטיפה בשמיכות וחימום הדרגתי. חל איסור לעסות איברים קפואים מחשש להרס תאים עקב גבישי קרח והחזר דם קפוא וחומצי לליבת הגוף.
מהם הסימנים הקליניים המבדילים מכת חום (Heat Stroke) מהתייבשות פשוטה?