בכל נפגע טראומה עם מנגנון פגיעה משמעותי (כגון תאונת דרכים, נפילה מגובה, פגיעת ראש כהה או פציעה מעל גובה הבריח) – יש להתייחס אליו כאל פצוע עם פגיעה אפשרית בעמוד השדרה הצווארי עד שיוכח אחרת!
לפני הנחת צווארון או מכשיר קיבוע כלשהו, המטפל הראשון חייב לקבע את ראש הנפגע ידנית משני צדיו בתנוחה ניטרלית (מבלי להפעיל מתיחה אגרסיבית). קיבוע ידני זה נמשך ברציפות עד לסיום הקיבוע המלא ללוח הגב באמצעות מנייח ראש.
הצווארון מונע בעיקר את תנועות הכיפוף והיישור (תנועת "כן" – למעלה ומטה) של הראש, אך אינו מונע לחלוטין תנועה צידית (תנועת "לא"). יש להתאים בדייקנות את גודל הצווארון למטופל לפי המרחק בין הכתף לזווית הלסת.
קשירת הרגליים מתבצעת באמצעות משולשי חבישה בצורת "שמינית" באזור הקרסוליים ומשולש נוסף באזור הברכיים ליצירת יחידה תנועתית אחת. ההעמסה ללוח הגב מבוצעת על ידי הטיית הפצוע על צדו בתיאום מלא ובפיקוד המטפל המחזיק בראש.
לאחר מרכוז הפצוע על לוח הגב, מקבעים את גופו באמצעות רצועות ייעודיות (חזה, אגן וגפיים) ומניחים מנייח ראש קשיח משני צדי הראש, המאובטח ברצועות למצח ולסנטר למניעת תנועה צידית.
מהן תנועות הראש שהצווארון הצווארי הקשיח מונע בעיקר, ומהן התנועות שאינו מונע לחלוטין?