הלם (Shock) בטראומה – פיזיולוגיה וסוגים
הלם מוגדר כירידה או כשל בפרפוזיה (זילוח הדם) אל רקמות הגוף, המובילים לתת-חמצון של התאים (היפוקסיה תאית) ולמעבר לנשימה אנאירובית מזיקה. זילוח הדם תלוי בשלושה מרכיבים עיקריים (משולש הפרפוזיה): הלב (המשאבה), הדם (הנוזל) וכלי הדם (הצינורות). פגיעה משמעותית בכל אחד ממרכיבים אלו תגרור התפתחות של הלם:
- הלם תת-נפחי (היפווולמי): ההלם השכיח ביותר בטראומה. נגרם עקב אובדן נוזלים מסיבי (דימום קשה, התייבשות חמורה, כוויות נרחבות, הקאות ושלשולים מתמשכים).
- הלם רגישותי (אנפילקטי): תגובה אלרגית חריפה הנגרמת משחרור מסיבי של היסטמין, המוביל להרחבת כלי דם היקפית, צניחת לחץ דם, כיווץ סמפונות ובצקות בדרכי הנשימה. הטיפול כולל מתן אדרנלין באמצעות מזרק אוטומטי (EpiPen).
- הלם עצבי (נוירוגני): נגרם מפגיעת חוט שדרה קשה (לרוב בגובה חזי עליון או צווארי), הפוגעת בעצבוב הסימפתטי של כלי הדם וגורמת להרחבתם הקיצונית. העור מתחת לאזור הפגיעה יהיה לרוב חם ויבש, בשילוב ברדיקרדיה יחסית.
- הלם לבבי (קרדיוגני): נגרם מפגיעה ישירה בכושר ההתכווצות של הלב או מפגיעה מכנית (כגון אוטם נרחב בשריר הלב, הפרעות קצב קטלניות, או טמפונדה לבבית).
- הלם זיהומי (ספטי): נגרם מחדירת מחוללי זיהום ורעלנים למחזור הדם, המפעילים תגובה דלקתית סיסטמית הגורמת להרחבת כלי דם, פגיעה בדופן הנימים ודליפת נוזלים.
🚨 זיהוי הלם תת-נפחי מפוצה (Compensated Shock)
בשלבים הראשונים של אובדן הדם, הגוף מפעיל מנגנוני פיצוי (כגון כיווץ כלי דם היקפיים והאצת הדופק) כדי לשמור על לחץ דם תקין ולאפשר אספקת דם רציפה למוח וללב. לכן, לחץ דם תקין אינו שולל הלם! פצוע המציג דופק מהיר (טכיקרדיה), נשימה מהירה, עור חיוור, קר ולח ומילוי נימי מוארך (מעל 2 שניות) – נמצא בהלם מפוצה חמור ועלול לקרוס במהירות להלם לא-מפוצה!
🎯 בחן את עצמך!
מדוע לחץ דם תקין בשלב הראשוני בשטח אינו שולל קיומו של הלם תת-נפחי קשה?
א. מכיוון שהגוף מפעיל מנגנוני פיצוי (כמו כיווץ כלי דם היקפיים והאצת דופק) השומרים זמנית על לחץ הדם (הלם מפוצה).
ב. מכיוון שלחץ דם נמדד רק בשלב הסבב השניוני ואינו רלוונטי לטראומה.
ג. הלם גורם תמיד לעליית לחץ דם קיצונית עקב הפרשת אדרנלין מוגברת.