פרק 2: תאונות צלילה ומחלת הדקומפרסיה

החוקים הפיזיקליים של עולם הצלילה

בגובה פני הים הלחץ האטמוספרי הוא 1 אטמוספרה. בכל ירידה של 10 מטרים בעומק המים, הלחץ עולה ב-1 אטמוספרה נוספת. כדי להבין מה קורה לגוף הצוללן, עלינו להכיר שני חוקים פיזיקליים בסיסיים:

• חוק בויל (Boyle's Law): נפח הגז משתנה ביחס הפוך ללחץ הסביבה. ככל שהלחץ עולה (בירידה לעומק), נפח הגזים בריאות קטן. ככל שהלחץ יורד (בעלייה מהירה לפני המים), נפח הגז בריאות גדל ומתרחב במהירות.
• חוק הנרי (Henry's Law): כמות הגז המתמוססת בתוך נוזל נמצאת ביחס ישר ללחץ שבו נמצא הגז. ככל שהצוללן מעמיק, הלחץ עולה וכמויות אדירות של גז חנקן (הנמצא באוויר הדחוס שבמיכל) מתמוססות בתוך נוזל הדם ורקמות הגוף.

סוגי פגיעות צלילה לפי שלבי הצלילה

1. פגיעות בזמן הירידה וההעמקה

על פי חוק בויל, עליית הלחץ מכווצת את האוויר הכלוא בחללים סגורים בגוף ויוצרת בהם תת-לחץ (וואקום). תופעה זו מובילה למעבר נוזלים ודם מרקמות סמוכות, ומתבטאת בכאבים עזים באוזן התיכונה ובמערות האף (סינוסים), צלצולים באוזניים ואף קרע בעור התוף וסחרחורות קשות.

2. פגיעות בזמן השהייה בעומק - שיכרון מעמקים

על פי חוק הנרי, חנקן בכמויות גבוהות מתמוסס בדם וחודר למערכת העצבים המרכזית. החנקן המומס פועל כסם הרדמה וגורם ל"שיכרון מעמקים". הצוללן מתנהג כשיכור, חווה פגיעה בשיקול הדעת, עלול להסתכן באופן קיצוני ואף לשלוט באופן לא מודע על פליטת וסת הנשימה מפיו, מה שמוביל לטביעה מיידית.

3. פגיעות בזמן עלייה - מחלת הדקומפרסיה וקרע ריאתי

במידה והעלייה מתבצעת באופן מהיר מדי, מתרחשות שתי סכנות קטלניות:

• בארוטראומה וקרע ריאתי (על פי חוק בויל): האוויר הכלוא בריאות מתרחב במהירות עצומה. אם הצוללן עוצר את נשימתו בעת העלייה, הריאות עלולות להיקרע פיזית, דבר הגורם לחזה אוויר פשוט, חזה אוויר בלחץ, או לתסחיפי אוויר מוחיים ולבביים קטלניים במיוחד.
• מחלת הדקומפרסיה / "מחלת הפחתת לחץ" (על פי חוק הנרי): בעת עלייה תקינה ואיטית, החנקן המומס בדם משתחרר בהדרגה דרך הריאות החוצה בנשיפה. אך בעלייה מהירה ופתאומית, החנקן אינו מספיק להשתחרר והוא הופך מיידית לבועות גז פיזיות בתוך זרם הדם וברקמות (בדומה לפתיחת בקבוק משקה מוגז בבת אחת). בועות אלו חוסמות כלי דם ופוגעות ברקמות.

סימנים קליניים למחלת הדקומפרסיה

הסימנים מתחלקים לשני שלבים עיקריים בהתאם למיקום בועות החנקן:

סכמת הטיפול והפינוי בשטח

1. הערכת מצב הכרה ותמיכה בנתיב האוויר (ABC): שמירה על נתיב אוויר פתוח, ביצוע החייאה (CPR) וחיבור דפיברילטור מידי במידה והנפגע ללא דופק ונשימה.
2. מתן חמצן 100% בריכוז מקסימלי: מתן חמצן באמצעות מסכת העשרה (עם שקית ריזרבואר) לכל נפגע בהכרה או מחוסר הכרה נושם.
3. שמירה על חום גוף ועירוי נוזלים: ייבוש הנפגע למניעת היפותרמיה. החדרת עירוי נוזלים במהלך הפינוי למניעת התייבשות ושיפור הפרפוזיה.
4. פינוי מהיר לבית חולים עם תא לחץ (Hyperbaric Chamber) פעיל: יש לפנות את הנפגע בדחיפות המרבית למרכז רפואי המפעיל תא לחץ (כגון באילת, צריפין או חיפה). בתא הלחץ ממיסים חמצן ישירות בפלסמה בריכוז גבוה במיוחד, המאפשר כיווץ וסילוק אקטיבי של בועות החנקן מהגוף.